אגרי-גורו: שימוש בוואטסאפ ובבינה מלאכותית מסייע לחקלאים בהודו

"העלים של האורז חתוכים ומחוררים – מה הסיבה?" חקלאי קטן באוטר פראדש שלח את ההודעה הזו לאגרונום הממשלתי שלו. ימים חלפו, ולא הגיע מענה. כל אגרונום אחראי על יותר מ-10,000 חקלאים, קווי החירום מוצפים בעת התפרצות מזיקים כמו Rice Leaf Folder, וביקורים בשטח נדירים – כך שהחקלאים לעיתים נאלצים להמתין ימים לקבלת ייעוץ. ההשלכות חמורות: ירידת יבולים של 20%-40%, שימוש מופרז בדשנים ובחומרי הדברה, וזיהום משאבי קרקע ומים.

כדי להתמודד עם האתגר הזה, פותח הצ’אטבוט "אגרי-גורו" על ידי עמית קליסקר, בוגר התוכנית לתואר שני בפיתוח בר קיימא וכיום דוקטורנט במעבדת ניצן לפיתוח בר קיימא באוניברסיטת תל אביב. בשנה האחרונה הצטרפו לפרויקט מספר סטודנטים לתואר שני, שעבדו על שיפור והרחבת אגרי-גורו כדי לענות טוב יותר על הצרכים של החקלאים. הצ’אטבוט מספק ייעוץ מיידי על גידולים, מזג אוויר ומזיקים, בעוד ששאלות מורכבות מועברות לאגרונומים. לוח מחוונים בזמן אמת מאפשר למשרדים בממשל המקומי והעירוני לעקוב אחר מגמות ולהגיב באופן פרואקטיבי – צעד חשוב לעבר מושג ה-"עיר חקלאית חכמה".

בלב העבודה הזו עומדת מעבדת ניצן, שהוקמה על ידי פרופ’ רם פישמן. המעבדה משלבת מדעי החברה, הנדסה ולימודי סביבה כדי להתמודד עם אתגרים עולמיים מורכבים. החזון של פרופ’ פישמן הוא לשלב מחקר מדעי קפדני עם מעורבות קהילתית אמיתית, ולפתח פתרונות חדשניים ובני-קיימא. בלמעלה מ-25 פרויקטים ב-7 מדינות, סטודנטים וסטודנטיות, חוקרות וחוקרים משתפים פעולה עם קהילות מקומיות, משלבים טכנולוגיה עם ידע מקומי, אוספים נתונים ומעודדים אנשים לנהל את המשאבים שלהם. החל מפרויקטים של איכות מים בצ’נאי ועד אנרגיה מתחדשת, ניהול פסולת ועמידות לאקלים, המעבדה מראה ששינוי אמיתי מתרחש כאשר תובנות מדעיות משתלבות עם העצמה קהילתית.

אגרי-גורו מגלם את הגישה הזו. הוא ממחיש כיצד טכנולוגיה, הקשבה ושיתוף פעולה עם הקהילה יכולים להביא לשינוי ממשי. עבור הסטודנטים והסטודנטיות בפרויקט, מדובר בלימוד מעשי בעבודת צוות, גמישות וחדשנות. עבור החקלאים, זהו כלי שמספק ייעוץ, ביטחון ושיפור מוחשי בחייהם ובתוצרתם.

מאוניברסיטת תל אביב אל הכפר בהודו

בקיץ 2025 יצאו סטודנטים וסטודנטיות לאוטר פראדש כדי לבדוק ולשפר את אגרי-גורו בשטח. עמית ישראלי, סטודנט שנה שנייה לפכ"מ, תיאר את השגרה היומית: "במרבית הימים קמנו עם כוס קפה ויצאנו לשטח. קיימנו פגישות בכפרים כדי לפגוש את החקלאים, להסביר להם על אגרי-גורו ולקבל מהם משוב. לאחר שתי-שלוש פגישות ביום, חזרנו למקום מגורינו והטמענו את מה שלמדנו בבסיס הנתונים של הצ’אטבוט. למשל, אם החקלאים זקוקים למידע נוסף על נושאים מסוימים - הוספנו אותו למערכת. העצה שלי לסטודנטים אחרים היא להיות פתוחים: הודו מאוד שונה מתל אביב. שיתוף הפעולה עם סטודנטים אחרים מהפקולטות השונות הוא המפתח. כשעייפים, אתם מעודדים אחד את השני. אף שאני מגיע מרקע פכ"מ, למדתי כל כך הרבה על חקלאות והשפעת הטכנולוגיה במדינות מתפתחות. אני בהחלט אחזור להודו עם מטרה."

סשה פורטיאנסקאיה, סטודנטית בתוכנית לתואר שני בפיתוח בר קיימא, תיארה את הצד הטכני של העבודה: "הלכנו מכפר לכפר, ממשרד ממשלתי למשרד ממשלתי, ויצרנו ובדקנו מודל בינה מלאכותית עבור אגרי-גורו. קבלת המשוב וההתאמות של המערכת הייתה חוויה מדהימה. כל יום מביא אנשים חדשים, תרבויות ואתגרים חדשים, ואתה חייב להיות גמיש ופתוח. זו הייתה חוויה משנה חיים."

לא כל האתגרים היו טכנולוגיים. מור שירן, סטודנטית אורחת ממכללת תל-חי, סיפרה על המכשולים התרבותיים והשפתיים: "באזורים שבהם התושבים לא ידעו אנגלית, הסתמכנו על Google Translate ועל יצירתיות. התושבים היו כל כך נרגשים לראות חוקרים זרים – סקרנים, תומכים, והם אוהבים את ישראל. תמיד קיבלו אותנו בחיוך ועם כיבוד. בשטח, הדברים יכולים להשתנות ב-180 מעלות בתוך יום, ואתה לומד להתמודד עם השינויים. לומדים להוביל פרויקט ולהוציא לפועל את הרעיונות שלך."

הפיילוט באוטר פראדש היה חלק מיוזמה רחבה יותר לדיגיטציה של שירותי ממשל, בשיתוף הממשל המקומי, אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת אמריטה. אוטר פראדש הוא מחוז ענקי – אילו היה מדינה, היא הייתה השישית בגודלה בעולם.