ציפורים - רוצות חיים רגועים? תעברו לכפר

סיקסק העיר וסיקסק הכפר - מי מכם "מתרוצץ" יותר? חוקרים מבית הספר לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בחנו התנהגות ותנועה של הציפור הנפוצה סיקסק, והשוו בין התנהגותם של 'סיקסקי העיר' לבין זו של 'סיקסקי הכפר'. במחקר הנוכחי, השלישי בסדרה, בוצע מעקב אחר סיקסקים שחיים בעמק בית שאן ובעמק חרוד, ונמצא כי אלה שחיים ביישובים ניידים יותר מבני מינם שחיים בבריכות הדגים ובשדות הסמוכים, ובעיקר בעונת הקינון. החוקרים מסבירים: "אנחנו רואים ציפורים רבות במקומות יישוב ובערים, כלומר יש מינים שמסתגלים ומצליחים לשגשג גם בסביבה האנושית. אך אנחנו פחות מודעים לכך שנוכחות האדם משפיעה על בעלי החיים הללו ומשנה את התנהגותם – ממש כמו בסיפור המוכר על 'עכבר העיר ועכבר הכפר'."

מי עף רחוק יותר ומי ההרפתקן האמיתי?

המחקר הובל על ידי הדוקטורנט מיכאל בר-זיו מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, בהנחיית פרופ' אור שפיגל. עוד השתתפו במחקר: הילה זיו, מוקי ברויאר, איתם ארנון, ואסף אוזן, כולם חברי המעבדה לאקולוגיה והתנהגות בבית הספר לזואולוגיה.

"המעבדה שלנו עוסקת בהתנהגות ובתנועה במרחב של בעלי חיים, במטרה לשמור על הטבע, וגם כדי למנוע הפצת מחלות" מסביר פרופ' שפיגל. "בסדרת המחקרים האחרונה ביקשנו לבחון כיצד בעלי חיים בכלל, וציפורים בפרט, מושפעים מתופעת העיור ומנוכחות של בני אדם. לצורך זה בחרנו להתמקד בסיקסק - ציפור נפוצה  שחיה בין היתר באזורים מיושבים, והיא גם גדולה דיה כדי לשאת משדר שיאכן את מיקומה באופן רציף. בשני מחקרים קודמים מצאנו שהסיקסק העירוני אמיץ יותר מבן מינו שחי באזורים טבעיים יותר, ושההבדלים באופיים ובהתנהגותם של הסיקסקים נשמרים גם כשהם נבדקים בסביבה משותפת ומבוקרת, בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב".

המחקר הנוכחי התמקד בסיקסקים שחיים בעמק בית שאן ובעמק חרוד, וערך השוואה בין דפוסי התנועה במרחב של שני תתי-אוכלוסיות סמוכים: אלה שחיים במושבים ובקיבוצים בסביבה, מול אלו שחיים באזור בריכות הדגים ובשדות הסמוכים. באופן ספציפי נבחנו שני פרמטרים עיקריים: ניידות: לאיזה מרחק הם עפים בכל יום, וחקרנות/ הרפתקנות (Exploration): האם הם מבקרים תמיד באותם מקומות, או חוקרים גם אתרים בלתי מוכרים?

^{הי? אתם מחפשים אותי? סיקסק סקרן (צילום: היל זיו)}

אופי אישי, דפוסי תנועה עקביים ונקבות חקרניות

"הסיקסקים מקננים בעונת האביב, ובונים את קיניהם על הקרקע" מסביר מיכאל בר-זיו. "אנחנו לכדנו אותם בקינים, הצמדנו להם משדר, ושחררנו  אותם להמשיך בחייהם. באמצעות המשדר, שמשדר אות בכל שמונה שניות, עקבנו אחריהם לאורך תקופה של חודשים אחדים". בסך הכול עקבו החוקרים אחר 135 פרטים, חציים זכרים וחציים נקבות. המעקב אחר כל פרט הסתיים כשהמשדר שלו הפסיק לשדר, כשתקופת המעקב הממוצעת הייתה 194 יום. המעקב הארוך ביותר ארך כ-10 חודשים. בנתונים שנאספו בוצע ניתוח סטטיסטי, שהשווה בין דפוסי התנועה וההתנהגות של שתי קבוצות  הסיקסקים.

"ראשית מצאנו שלכל פרט יש אופי משלו, שמתבטא בין היתר בדפוסי תנועה עקביים, שונים מאלה של הפרטים האחרים. בנוסף התברר שסיקסקים שחיים ביישובים נעים במרחב יותר מאלה שחיים באזור בלתי מיושב", מספר מיכאל בר-זיו. "אנו סבורים שהסיבה לכך היא שביישוב יש יותר הפרעות שגורמות לסיקסק להתעופף מהקן ואחר כך לחזור, דבר שמגדיל את מרחק התעופה הכולל, אך לא את ההתרחקות המקסימלית מהקן. בנוגע לחקרנות גילינו תמונה מורכבת יותר, עם הבדלים בין עונות ובין זכרים לנקבות. כך לדוגמה, בעונת הקינון הנקבות בשדות חקרניות יותר מבנות מינן במקומות יישוב, ואילו אצל הזכרים התמונה הפוכה. עדיין אין לנו הסבר לתופעות הללו".

"בעלי חיים רבים חיים סביבנו בערים וביישובים, ונראה שמינים מסוימים אף מסתגלים היטב לסביבה האנושית. עם זאת, מחקרים מראים שגם בקרב מינים אלה, היבטים שונים של ההתנהגות משתנים ומושפעים מנוכחות האדם, בהשוואה להתנהגות של אותם מינים בטבע (אפשרות אחרת היא שפרטים בעלי אופי מסוים בוחרים לחיות דווקא בעיר, ולכן הפרטים בעיר שונים בהתנהגותם). במחקר זה בדקנו הבדלי התנהגות ותנועה במרחב בין סיקסקים שחיים ביישובים לבין בני מינם שחיים בשטחים הפתוחים הסמוכים, ומצאנו הבדלים מובהקים, בעיקר ניידות מוגברת בקרב 'סיקסקי העיר' בעונת הקינון. במחקרי המשך נבחן השפעות אפשריות של הסביבה האנושית על התפתחותם ואופיים של אפרוחים מגיל צעיר ועד בגרות, ונלמד להבחין בין המנגנונים שתורמים לתופעה: הגעה של טיפוסים מסוימים לעיר מול השפעה של העיר על ההתנהגות", מסכם פרופ' שפיגל.

^{פרופ' אור שפיגל}