חשיפה: ילדים עיטרו כדי חרס בממלכה סורית לפני 4500 שנה

כל הורה תולה את הציורים שהילד.ה שלו מביא מהגן על המקרר וחושב לעצמו שמדובר בוון גוך הבא. אבל בתקופה העתיקה היו מי שניצלו זאת כדי להפוך את הילדים לעובדי הממלכה: ארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב והמוזיאון הלאומי בקופנהגן ניתחו 450 כלי חרס שיוצרו בתל חמה, עיר-בת של ממלכת אבלה (Ebla), אחת החשובות בממלכות סוריה בתקופת הברונזה הקדומה (כ-4500 שנה לפני זמננו), ומצאו ששני שלישים מכלי החרס יוצרו על ידי ילדים, החל מגילאי שבע ושמונה. לצד עבודת הילדים לצרכי הממלכה, נמצאו גם עדויות ליצירה עצמאית של הילדים מחוץ למסגרת התעשייתית, דבר העשוי לרמוז על שימור ניצוץ הילדות גם בחברות עירוניות קדומות.

המחקר המפתיע נערך בהובלת ד"ר עקיבא סנדרס, עמית דן דוד לחקר העבר בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בשיתוף עם חוקרים מהמוזיאון הלאומי של דנמרק. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Childhood in the Past.

כוח עבודה צעיר במיוחד

"המחקר שלנו מאפשר להציץ הצצה נדירה לחייהם של ילדים שחיו באזור ממלכת אבלה, אחת הממלכות העתיקות בעולם. אנחנו גילינו שבשיאה, בערך משנת 2400 ועד 2000 לפנה"ס, הערים המשויכות לממלכת אבלה החלו להסתמך על עבודת ילדים לייצור המוני ותעשייתי של כלי חרס. הילדים עבדו בסדנאות החל מגילאי שבע, והוכשרו במיוחד כדי ליצור גביעים אחידים ככל האפשר – ששימשו את הממלכה בחיי היומיום ובנשפים המלכותיים", מסביר ד"ר סנדרס.

כידוע, טביעות אצבעות של אדם אינן משתנות לאורך חייו. מסיבה זו ניתן להסיק בקירוב את גודל כף היד ממדידת צפיפות השוליים של טביעת האצבע, ומגודל כף היד להסיק בקירוב את גיל ומין האדם. כלי החרס מתל חמה, בגבולה הדרומי של ממלכת אבלה נחפרו בשנות ה-30 של המאה שעברה, ומאז הם שמורים במוזיאון הלאומי בדנמרק. מניתוח טביעות האצבעות של כלי החרס עולה שרובם יוצרו על ידי ילדים. בעיר חמה, שני שליש מכלי החרס יוצרו על ידי ילדים. השליש הנוסף יוצר על ידי גברים מבוגרים.

^{חרס שעוטר על ידי ילדים}

כשהילד מביא ציור מהגן ועושה מזה קריירה

"בתחילת תקופת הברונזה הקדומה קמו כמה מערי-הממלכה הראשונות בלבנט ובמסופוטמיה", מספר ד"ר סנדרס. "אנחנו רצינו להשתמש בטביעות האצבעות על כלי החרס כדי להבין איך תהליכים כמו עיור ושלטון מרכזי השפיעו על הדמוגרפיה של תעשיית הקרמיקה. בעיר חמה, שהייתה מרכז קדום להפקת קרמיקה, אנחנו רואים בתחילה קדרים כבני 12 ו-13, ובכל מקרה מחציתם בני פחות מ-18, נערים ונערות ביחס שווה. הסטטיסטיקה הזאת משתנה עם התגבשות ממלכת אבלה. אנחנו רואים שמתחילים לייצר יותר גביעים למשתים. ומאחר שנערכים יותר ויותר משתים, ובמשתים האלה שותים אלכוהול, מן הסתם הגביעים נשברים – ולכן צריך לייצר עוד גביעים. לא זאת בלבד שהממלכה החלה להסתמך יותר ויותר על עבודת ילדים, אלא שאימנו את הילדים האלה לייצר את הגביעים כך שיהיו דומים זה לזה ככל שרק אפשר. זאת תופעה שאנחנו רואים גם במהפכה התעשייתית באירופה ובאמריקה: קל מאוד לשלוט בילדים וללמד אותם תנועות ספציפיות כדי ליצור סטנדרטיזציה במלאכת יד".

עם זאת, הייתה נקודת אור אחת בחיי הילדים: הכנת צלמיות וכלים זעירים להנאתם השלמה. "הילדים האלה לימדו אחד את השני ליצור צלמיות וכלים זעירים, ללא מעורבות המבוגרים", אומר ד"ר סנדרס. "אנחנו לא יכולים לקבוע אם הצלמיות יוצרו באותה סדנה כמו הגביעים, או בחצרות בתיהם של הילדים, בעזרת תנורי בישול פשוטים, אבל אנחנו כן יודעים לומר בוודאות שהם נוצרו על ידי ילדים – וכנראה על ידי אותם ילדים מיומנים מסדנאות ייצור הגביעים. נראה שבצלמיות אלה ביטאו הילדים את היצירתיות שלהם, את הדמיון והילדות שלהם".

^{ד"ר עקיבא סנדרס}