פרס ישראל לפרופ' נילי כהן בחקר המשפט

הפרס ניתן בשל העוצמה הטמונה במחקריה, הנחשבים בוחני ופורצי גבולות

13 מרץ 2017
פרופ' נילי כהן (צילום: גל חרמוני)
פרופ' נילי כהן (צילום: גל חרמוני)

פרופ' נילי כהן, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, נבחרה לקבל את פרס ישראל השנה לחקר המשפט. קורות חייה של פרופ' נילי כהן שזורים באלו של הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, בה למדה לתואר ראשון, שני ושלישי, ובה לימדה ושימשה כאשת סגל מאז סוף שנות ה-70. פרופ' נילי כהן העמידה דורות רבים של תלמידים ונחשבה למרצה אהודה מאוד, אשר זכתה בפרס הרקטור בהוראה יותר מפעם אחת. כסטודנטית, אף זכתה פרופ' כהן להיות העורכת הסטודנטיאלית המייסדת של כתב העת האקדמי של הפקולטה לכתיבה משפטית בעברית, עיוני משפט.

 

תחומי התמחותה וכתיבתה הענפה של פרופ' כהן הם דיני החוזים, דיני נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט ותחום חדש אותו למעשה ייסדה – משפט וספרות. בשנים 1997-1994 כיהנה כסגנית רקטור אוניברסיטת תל אביב, ובין השנים 2001-1997 כיהנה כרקטור האוניברסיטה. כמו כן ייסדה את מפעל ההרצאות המצליח "מועדון משפט וספר". משנת 2004 היא משמשת חברת האקדמיה הישראלית למדעים, ומשנת 2015 היא מכהנת כנשיאת האקדמיה ותורמת מניסיונה ומכישוריה לעיצוב דמותו של המחקר האקדמי הישראלי, ובכלל זה מחקר המשפט.

 

מנימוקי ועדת פרס ישראל: "העוצמה הטמונה במחקריה של פרופ' כהן נובעת במידה רבה מהיותם בוחני גבולות ופורצי גבולות. כתיבתה העשירה בוחנת את השילוב של הספרות במשפט והמשפט בספרות וכן בוחנת את הגבולות שבין הפרטי לציבורי ובין המשפט למוסר".

 

נאומה של פרופ' נילי כהן בטקס קבלת הפרס:

 

על כתפי ענקים

נכבדיי, נשיא המדינה, ראש הממשלה, סגן יושב ראש הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, שר החינוך, ראש עיריית ירושלים, חברותיי וחבריי זוכי פרס ישראל, משפחות וחברים יקרים, קהל יקר ונכבד,

 

נפל בחלקי הכבוד להודות, בשם כלות הפרס וחתניו, על ההוקרה הגדולה שזכינו לה. אנו אסירי תודה למי שמצאו אותנו ראויים, כמו גם למשפחותינו ולחברינו שתמכו בנו לאורך הדרך כולה. מדינת ישראל מבוססת על השילוב בין מסורת ומהפכנות. שילוב זה הביא למימוש החזון הציוני; לנס החייאת השפה העברית, שפת התנ"ך והמשנה; לקיבוץ גלויות; להקמת מדינה שבה ספרא וסיפא דרים בכפיפה אחת.

 

מראשיתה צירפה הציונות לחזונה המדיני שאיפה למצוינות מדעית, פריחה בחיי הרוח וצדק חברתי. הרעיון של הקמת אוניברסיטה עברית בארץ ישראל עלה כבר בקונגרס הציוני הראשון, וההכרה בשוויון זכויות לנשים, לרבות זכותן לבחור ולהיבחר, הייתה מאבני היסוד של הציונות, גם בשנים שבהן נשללו מנשים זכויות אלו ברבות ממדינות המערב. כבר בתקופת המנדט הקים היישוב העברי הקטן מוסדות מחקר והשכלה גבוהה, וקיים חיי תרבות ורוח עשירים. כולנו עומדים על כתפיהם של ענקים – הוגי החזון הציוני ומגשימיו; גדולי הרוח ויוצרי התרבות. וכולנו מבקשים להמשיך ולבנות חברה, אשר, על פי מגילת העצמאות, תהא מושתתת "על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

 

במהומת היומיום וטרדותיו אנו נוטים לראות בעיקר את הקשיים והמצוקות, לכאוב את המתחים המפלגים את החברה הישראלית ולהבליט את ליקוייה. על כך הצביע נתן אלתרמן כבר בימי מלחמת הבחירות לאסיפה המכוננת ב-1949, כאשר הציע לקוראיו להתרכז בעיקר, הלא הוא פלא התקומה הלאומית, והמחיר היקר שהיה כרוך בהשגתו: ' כּי סכָּ נָ ה קְ טנָּ ה כַּ זּיִ ת/  יֶ שְׁ נָ ה, והִ יא – הַ דּהַ ר/  מרֹ ב ע צים ו ר עשׁ-צַ יִ ד/  נִ שְ כַּ ח כָּליל את הוֹדהַ יַּער// לכָןֵ, בּשְִׁקעַֹ יוםֹ יגָע/ עַד אִם נָשׁוּב שׁתּוֹ לָשֵׂאת קוֹלֵנוּ / טובֹ שֶׁנרְִאֶה לרְֶגעַ, רֵע /ַ אֶת הכַּוכֹבָ שֶׁמֵעלָיֵנוּ// כִּי אָז חָשִׁים כֵּיצַד הָרוּח/ נשִֵּׂאת בּלַיֵל עלַ זו הקַּרֶֶת/ עםִ אֵבלֶ רַב וּבְכיִ שָׁלוּח/ עִם אֹשֶׁר לְדוֹרוֹת עֲשֶׂרֶת'.

 

בערב הזה, בפתחה של שנת העצמאות השבעים למדינת ישראל, מותר לנו, כדברי המשורר, לשאת עיניים אל הכוכב שמעלינו, לזכור את הסיפור המופלא שכולנו חלק ממנו ולהתפעם מן הכוחות העצומים הגנוזים בחברה הישראלית. קשת התחומים המגוונת, המיוצגת השנה בפרסי ישראל, והישגיהם של מקבלי הפרס, מעידים על סגולותיה של חברה זו, מבצרים את איכותה ומגביהים את שיעור קומתה.

 

דוד בן-גוריון הוא מאותם ענקים, שאנו עומדים על כתפיהם. הוא האמין בממלכתיות, כמו גם בצורך לקיים מדינת מופת חזקה, אור לגויים, שתכונן שלום עם אויביה. טעמה של המדינה, לפי בן גוריון, אינו נובע רק מעצם קיומה, אלא מהצדק החברתי המפעם בה , ומחיי המדע והרוח הנותנים לה תוכן. כאשר התבקש ב-1961 לחזות את עתיד המדינה, ציין כך: "המדע והטכנולוגיה יגלו תהליך זול להמתקת מיים; המחקר המדעי ירכז מאמציו לעמוד על סוד פעולת המוח ומקור המחשבה; החינוך הגבוה יהיה נחלת כל איש ואישה." הוא סיים את תחזיתו במילים "...כי מציון תצא תורה".

 

אכן מציון יוצאת תורה. זוכי פרס נובל הישראליים; חוקרי הטבע והמדעים המדויקים הדגולים; גדולי הרוח, החברה והמשפט, המפיצים את דבר המדע מירושלים ומהארץ כולה, הם הענקים שעל כתפיהם, אנו החוקרים, אנשי המדע, עומדים. מתוך מודעות להישגי העבר עלינו להמשיך ולקשור חוליות חדשות לשרשרת היצירה של הדורות הקודמים. והחוליות נוספות ונקשרות: כך במדע; כך בספרות, בתיאטרון, באומנות, בקולנוע, במוסיקה, במחול, בספורט. וחוליות אלו הן מקור לגאוות כולנו.

 

זכינו לחיות במדינה איתנה, מבוססת מבחינה כלכלית, שאת הישגיה ראו הדורות הראשונים רק בחלומותיהם. המהפכות המדעיות והטכנולוגיות, שבן גוריון חזה, התממשו בחלקן על ידי פריצות מהפכניות שמקורן כאן, בכישרון השופע במדינת ישראל. אך החלום עדיין לא הוגשם במלואו. אמנם כפי שבן גוריון צפה, שיעורן של נשים בחינוך הגבוה זהה לשל גברים, אך מספרן כחוקרות בדרגים הגבוהים עדיין נמוך במידה ניכרת. עלינו להתגייס לשיפור המצב, לצמצום פערים, למימוש השוויון בכלל והשוויון המגדרי בפרט, על ידי חינוך, שינוי תודעה, וגם באמצעים כלכליים.

 

בצד הציווי לפעול בענווה ולזכור את יוצרי החוליות הקודמות, מוטל עלינו, וביתר שאת, הצורך להמשיך את מפעל חייהם. עלינו לשאוף ולקיים כאן חברת מופת, המקפידה על צדק חברתי, שוויון לכול ושלום, ברוח חזון הנביאים וחזונה של מגילת העצמאות. אסיים בברכה לכולכם ובתודה עמוקה בשם כל מקבלי הפרס.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>